החלטה בתיק בש"פ 6983/05

           בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' וילנר) שניתנה ביום 27.6.05 בב"ש  1912/05, לפיה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           כנגד העורר הוגש, ביום 13.5.05, לבית המשפט-השלום בחדרה כתב אישום, המייחס לו באישום הראשון, עבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן באישום השני עבירה של השגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) לחוק; עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק; עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק; עבירה של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; עבירה של ניסיון לתקיפה סתם, לפי סעיף 379+25 לחוק.

           על-פי הנטען באישום הראשון, ביום 8.5.05 בשעה 18:50 או בסמוך לכך, ניגש שוטר, אשר ערך סיור שגרתי בכיכר אגד בפרדס חנה, אל העורר בכדי להודיע לו על מעצרו וערך חיפוש על גופו. בחיפוש מצא השוטר על גופו של העורר סכין, אשר לא הוכח, כי העורר החזיקה מחוץ לביתו וחצריו למטרה כשרה.

           על-פי הנטען באישום השני, ביום 1.5.05 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, נכנס העורר למכולת בפרדס חנה וגנב חטיפים ובקבוק בירה מבלי לשלם תמורתם. בתגובה לכך ביקש בעל המכולת (להלן: המתלונן) מהעורר לשלם, וזה קיללו, תקף אותו שלא כדין והחל להשליך ירקות ולחם מן המדפים עליהם היו מונחים, תוך איומו, כי ישבור את כל החנות. לאחר זאת, יצא המתלונן החוצה מהמכולת כשהוא מחזיק באלה והעורר שהבחין בכך, שלף סכין ואיים עליו תוך כדי שהוא בורח מהמקום, כי יפגע שלא כדין בבני משפחתו. לפי הנטען, בהמשך לזאת, חזר העורר לאחר 20 דקות למכולת, והשליך אבנים אשר פגעו במשקל האלקטרוני ובבקבוקי שתייה.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           ביום 18.5.05 החליט בית-משפט השלום, להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           על החלטה זו הגיש העורר ערר בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה.

           בתאריך 27.6.05 החליט בית-המשפט המחוזי לדחות את הערר.          

           על החלטה זו הגיש העורר את הערר שבפני.

           לטענת העורר, טעה בית-המשפט המחוזי בהחליטו להשאירו במעצר עד תום ההליכים. לטענתו, שגה בית-המשפט בקובעו, כי אין להתערב בהחלטת בית משפט השלום, לפיה עדויות המתלונן וזיהויו מהוות ראיות לכאורה כנגדו. בנוסף, טוען העורר, כי בתיק ישנם מחדלי חקירה חמורים בעלי משקל מכריע עד כדי כרסום של ממש בתשתית הראייתית הלכאורית. כמו-כן, בנוגע לאישום הראשון, טוען העורר, כי המדובר הוא באולר, אשר החזקתו מותרת על-פי חוק. בנוגע לאישום השני, טוען העורר, כי חומר הראיות כולו מתבסס על עדות יחידה של המתלונן הנעדרת חיזוקים חיצוניים לטענתו. בנוסף, טוען העורר, כי ניתן משקל רב מידי להרשעותיו הקודמות, וכי היה ראוי להעדיף חלופת מעצר בענייננו לאור כל האמור לעיל. 

                   לעומתו, ביקשה המשיבה לדחות את הערר. לטענתה, ההחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ראויה היא, והתשתית הראייתית כנגדו הינה ממוקדת מאד. בנוסף, טענה המשיבה, כי לעורר גיליון הרשעות קודמות עשיר מאוד אשר כולל עבירות אלימות ולאחרונה הוא אף שוחרר ממאסר בגין עבירת אלימות כלפי בת זוגתו. לפיכך טוענת המשיבה, כי יש חשש מהימלטות של העורר מאימת הדין אשר גובר נוכח הרשעותיו הקודמות ובכללן ההרשעה האחרונה בעבירות של הפרת הוראה חוקית.

           לאחר שעיינתי בהחלטת בית-המשפט המחוזי ולאחר ששמעתי את טענות באי-כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לדחות את הערר ולהותיר בעינה את החלטת בית-המשפט המחוזי, המורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

           כאמור, בחנתי את חומר הראיות שבידי המשיבה ואני סבור כי התשתית הראייתית הקיימת יש בה, בשלב זה, כדי לבסס ולו לכאורה סיכוי להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. בנוסף, בשלב בו אנו מצויים כעת, לא נדרשת בדיקת אמיתות ומהימנות העדויות והראיות השונות, אלא מספיקה בדיקת קיומו של "כוח ראייתי פוטנציאלי" בהן. במקרה זה, נראה, כי העימות שנערך בין המתלונן לעורר בו עמד המתלונן על דעתו כי העורר הוא זה שביצע בו את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, בשילוב שאר הראיות, מהוות ראיות לכאורה המספקות לענייננו (לעניין זה ראו בבש"פ 625/05 מדינת ישראל נ' פנחס מיכלאשווילי מיכאלי, תק-על 2005(1), 1576.).

           במקרה שבפני, לא מדובר במעידה חד פעמית מבחינתו של העורר. העורר הינו בעל עבר פלילי מכביד למדי אשר כולל גם עבירות רכוש ואלימות וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית, ומכאן גם נובעת מסוכנותו והחשש להימלט מאימת הדין.

           החלטתו של בית המשפט המחוזי מנומקת ומבוססת היטב ולא מצאתי מקום להתערב בה.

                   סוף דבר, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ה (28.7.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: